הצדקה לכל כתם
סדנות רחוב ההופכות לזרימות מופשטות. לא ציור סמי אבסטרקטי שבו הולכת הדמות ונעשית מופשטת, אלא עירוב של מציאות ממשית עם מציאות ציורית.
גטניו שולט להפליא בהנחת הצבע. שיכורי הציור בשנים האחרונות יכלו ללמוד ממנו איך לצייר. לא השתוללות סתמית של מריחות ולא התלקלקות מתחנחנת, לכל כתם יש אופי והצדקה לקיומו. הצבעוניות של גטניו עשירה, לא מתקתקה כמו לא אחת אצל המשתמשים בריבוי גוונים אלא מורכבת. לא טוב לראות הרבה עבודות שלו ביחד, כי עירוב הצבעוניות הייחודית לכל אחת מהן גורע.
יש משהו פוסט פופ-ארט באווירת הרחוב שנוצרת בציור. אנונימיות, בנאליות, יום-יומיות, זרימת הצבע יוצרת ניגוד שבהשלמה לאווירה זו ומונעת את הפיכתה לאילוסטרטיבית גרידא. גטניו יוצר מעין אימפרסיוניזם חדש, רלוונטי ומעניין.
ולט להפליא בהנחת הצבע. שיכורי הציור בשנים האחרונות יכלו ללמוד ממנו איך לצייר. לא השתוללות סתמית של מריחות ולא התלקלקות מתחנחנת, לכל כתם יש אופי והצדקה לקיומו…”